חפש לפי:
ביה”ס / ישוב
נושאים
ארץ מוצא

מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

דוד רמז
דרבקין, היה ממנהיגי היישוב, יו"ר הוועד הלאומי, מזכ"ל ההסתדרות, חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל הראשונות.
מתוך: חלמתי חלום
דוד שוב
משה דוד שוב (משה דוד ינקוביץ שו"ב; 18 ביולי 1854, כ"ב בתמוז תרי"ד – 23 במרץ 1938, כ' באדר ב' תרצ"ח) היה שליחה של "חבורה יישוב ארץ-ישראל על ידי עבודת אדמה" ממוינשט שברומניה; הוא רכש בשם האגודה את האדמות עבור ראש פינה, והיה ממייסדי מושבה זו, וכן המושבות יסוד המעלה ומשמר הירדן. (ויקיפדיה)
מתוך: שורשים, בית ומשפחה – טלי דודזון
דודה ודוד
למשפחה ולשכנים לא היינו קוראים בשמות, אלא "דודה ודוד"
מתוך: כבוד לזולת
דודו דותן
(20 בספטמבר 1949 – 8 בספטמבר 2001) היה שחקן, בדרן וסופר ישראלי. דותן פיתח סגנון ייחודי. הוא הרבה לחקות גברים ונשים. חיקוי אהוב עליו במיוחד היה של שושנה דמארי, מלבד חיקוי שירתה ותנועותיה הבליט גם את צחוקה העמוק והמתגלגל. הוא הפך להיות מנחה באירועי בידור שונים וגם הנחה תוכניות טלוויזיה. (ויקיפדיה)
מתוך: סיפורו של סבא יובל רגב
דודו זר
דודו זר (נולד ב-22 בינואר 1949) הוא שחקן, זמר, מלחין, מדבב וגיטריסט ישראלי. מזוהה בעיקר עם תוכנית הילדים "פרפר נחמד", בה הופיע בשנות השמונים והתשעים.
מתוך: תחת עץ הפיסטוק
דודס
משחק של פעם שבו לוקחים חתיכת מקל של מטאטא שחידדו עם סכין בשני הצדדים ומעיפים אותו עם מקל נוסף למרחק ומתחרים מי קופץ רחוק יותר
מתוך: בית ההורים
דודס
דודס הוא משחק המבוסס על משחק כדור הבסיס האמריקאי, ולפיכך מצריך שתי קבוצות. כלי המשחק הם כפיס עץ קצר, המחודד משני קצותיו, וקרש ארוך יותר ושטוח. אחד מחברי הקבוצה שב"בית" מניח את הכפיס הקצר על הקרקע, וחובט בו באמצעות המקל הארוך כדי שיתרומם. (ויקיפדיה)
מתוך: מהקיבוץ לעיר
דודס
דודס הוא משחק המבוסס על משחק כדור הבסיס האמריקאי, ולפיכך מצריך שתי קבוצות. כלי המשחק הם כפיס עץ קצר, המחודד משני קצותיו, וקרש ארוך יותר ושטוח.
מתוך: ילדותי בירושלים
דודס
דודס הוא משחק בו מעיפים קרש למרחק ורצים מתחנה לתחנה עד שהקרש מגיע לאדמה או נתפס על ידי השחקן היריב.
מתוך: החיים תחת המנדט הבריטי
דודס
דודס זה משחק ששני ילדים לכל אחד יש מקל ביד וכל אחד בתורו מנסה לתת מכה עם המקל שלו בקצה של הדודס ( דודס זה חתיכת עץ קטנה ועגולה) מי שמכה בדודס והדודס נזרק רחוק יותר הוא המנצח.
מתוך: הפמוטים של סבתא מלבינה